על פי סטטיסטיקה חדשה של המדינה שפורסמה לאחר המלחמה,

63% מהילדים והנוער נחשפו לזוועות מלחמה קשות ביותר ברשת,

שאולי ישאירו להם צלקות לכל החיים,

 

אבל רק 13% מהילדים על פי סקר הגל החדש –

ישתפו את ההורים בפגיעה או תוכן פוגעני שנחשפו אליו ברשת,

ורק 2% ישתפו את המורה.

 

רוב הילדים יסחבו איתם בלב את הפגיעה ברשת,

את האנונימי ששלח להם הודעה מטרידה,

את התוכן המבהיל או המיני

שבטעות לחצו עליו תוך כדי משחק ברשת,

ואת השאלות שיש להם על תופעות אנטישמיות

שנחשפו אליהן בטיקטוק.

 

האתגר הכי גדול במסכים לשנת 2024 לדעת החוקרים ואנשי הקהילה המקצועית –

הוא לא זמן המסך.

 

האתגר הגדול ביותר במסכים הוא – שאנחנו לא נמצאים שם עבור הילדים והנוער.

 

לצערי, רוב ההורים תוקפים את הבעיה הלא נכונה.

 

הם משוכנעים שאם יריבו עם הילד על קצת פחות מסך –

הוא יהיה מאושר.

אבל אין להם מושג קלוש מה קורה איתו בתוך המסך.

הם מעולם לא התעניינו,

מעל 60% מההורים לא מודעים למה שהולך עם הילד במסך,

ובסקר פנימי שלנו למעל אלף הורים

נמצא ש 90% מעדיפים לשתות קפה בזמן שהילד במסכים,

בטח שלא לשבת ולחוות איתו את מה שקורה לו שם.

 

התוצאה – הסתגרות. ניתוק. חוסר תקשורת על עולם המסכים, ופגיעות קשות שמתרחשות במרחב הזה.

 

אני מציע הבנה חדשה.

אולי כדאי להסתכל על הבן שבמסך בתור בן חכם. בעצם חכם מאד.

בדיוק כמוך.

הוא בעצם למד שאם כל מה שיש לך להגיד לו על המסך זה ביקורת –

עדיף שהוא לא ישתף אותך וזהו.

 

אני מציע לשבור את הקונספציה

שהבן שבמסך הוא הבן הרע והרשע,

שזמן המסך רק מזיק, והכל שם זה שטויות.

אני מציע שנזכור שהדור התחלף והמון צרכים פסיכולוגים,

גם שלנו, מתמלאים במסך –

וזה בסדר. המסך הוא בריא. זמן מסך זה לא האויב.

אני מציע שנגדיר לעצמנו את האויב האמיתי במסכים –

תוכן לא תואם גיל, התקשרויות לא בטוחות, בריונות.

אבל ממש לא המסך עצמו.

 

הילדים שלנו גדלים בעולם שבו המסכים ממלאים פונקציות מדהימות וחדשניות,

עוזרים לנו בחיי היום יום, ויש להם חשיבות מכרעת בעיצוב האישיות.

 

הביקורת וההתנגדות העזה למסך רק מלבות ומגביהות את החומה,

שמונעת מהבן שלנו את מה שהוא הכי צריך –

את העצה שלנו, את השיתוף איתנו,

אתגרי המסכים לא שונים בהרבה מהאתגרים בחיים הרגילים,

ודווקא בעידן הדיגיטלי – הילדים שלנו צריכים אותנו יותר.